סיפור על הורות והשמנה

סיפור על הורות והשמנה

אני רוצה לשתף אתכם בשיחת  טלפון שקיבלתי לפני מס’ ימים.

הדס (שם בדוי) פנתה אליי בעקבות האכילה שלה ושל בתה,  שלאחרונה הולכת בעקבותיה. הדס סיפרה שבתה בת ה-6 החלה לעלות במשקל בתקופה האחרונה והיא מאוד חרדה. היא שאלה אם אוכל לעזור לה להרזות את בתה, היא מפחדת שההשמנה שלה תפגע בה חברתית ובריאותית . הצעתי להדס שניפגש כדי שאוכל לקבל תמונה רחבה יותר של המצב וכדי שננסה להבין יחד מה יהיה הפתרון הטוב ביותר עבור בתה.

לאחר הפגישה הראשונה שלנו התמונה התבהרה לי עד מאוד. מורכבות ההשמנה והאכילה עוברת במשפחתה של הדס מדור לדור, החל מאמה של הדס,  שמאז שהדס זוכרת את עצמה היתה אוכלת בעיקר שטויות וממתקים  ובגיל 40 אכלה לראשונה ירק.  בבית לא היו ארוחות משפחתיות על בסיס יומי, ההורים עבדו ביחד במפעל משפחתי ובבית היתה מבשלת שהגיעה כל יום להכין את האוכל, כל אחד אכל בזמנו, עם עצמו. אף אחד מההורים לא היה מודל לאכילה בריאה, נורמלית, מאוזנת.  מאז שהדס זוכרת את עצמה אמה נאבקה במשקלה.

כך גדלה הדס, לתוך עולם של אכילה כאוטית, דיאטות חוזרות ונשנות, הרזייה-השמנה וחוזר חלילה. כיום היא לא אוכלת כמעט כלום כל היום עד הערב, שותה את כוס ההפוך הגדול שלה בבוקר ובצהריים וזה לטענתה משביע אותה וכך גם היא “שומרת” קלוריות לארוחת הערב (מושג שגור בקרב הנשים שמגיעות אליי) .לבנותיה היא מבשלת אך לא יושבת איתן לאכול כי לא תמיד אוהבת את האוכל שהן אוכלות, ושוב, כי  שומרת מקום לארוחת הערב שלה. את חגיגת הפחמימות שלה שלרוב מתבססת על טייק אווי תעשה עם עצמה בערב במיטה  מול הטלויזיה או מול המחשב. ממתקים אין בבית כי הדס מפחדת שהיא תחסל את כולם אז אם הבנות רוצות משהו הן יירדו  למכולת לקנות. בתה של הדס החלה להשמין בדיוק באותו גיל שבו החלה הדס להשמין.

נראה שהרגלי האכילה להם נחשף אדם תורמים לעניין אך בוודאי יש כאן גם אלמנט חשוב של גנטיקה.  מהרגע שהחל שינוי במשקל של בתה , הדס והגרוש שלה נכנסו ללחץ, ומתוך נסיון באמת  לעשות טוב, לעזור לילדה, למנוע ממנה להשמין, הם, באופן טבעי, כמו הרבה הורים אחרים שנקלעים למצב הזה, החלו להיכנס לה לצלחת.

קשה להאשים את הדס, זה מה שהיא יודעת וכך היא חונכה, על ברכיי התפיסה הזאת . אני בטוחה שכוונותיה היו טובות אך בדרך זו בתה תגיע לאותו מקום שבו היא נמצאת היום: אכילה מוטרפת, לא בריאה, תפיסה שגויה של הרגלי אכילה- לכולם השפעה על משקלה. כנראה שגנטית היא לא נולדה לגוף רזה אך הנסיונות להפוך אותו לכזה רק שיבשו את המצב .

לפי מה שהדס מספרת, בתה גם הולכת ומשמינה אף יותר מאז שהסימפטום הפך לבעיה. כיום האוכל הפך למקום של מלחמה בינה לבין הוריה.

תמונה מאוד עגומה ועצובה שבגוונים שונים קיימת בהרבה משפחות בהם אחד ההורים מתמודד עם סוגיית דימוי גוף, משקל ואוכל וללא כוונה מוריש לילדיו את המורכבות.

המסר המתקבל כיום בחברה הוא שיש מגפה ושמה השמנה, זה התחיל אצל המבוגרים ועכשיו  גם ילדינו נדבקו. חייבים לפעול ומהר. דרך הפעולה – אותה הדרך שלא עבדה על המבוגרים (כי אם היתה עובדת היינו פותרים את בעיית ההשמנה) ננסה אותה כעת על הילדים.

אז לפני שאנו ממהרים לקחת את הילד לטיפול, “לעשות” לו דיאטה, לתקן, לשנות, להפוך…..

השמנת ילדים היא תולדה של גנטיקה ושל הסביבה, היא מורכבת מאוד וכמו כל בעיה מורכבת כדאי שננסה להבין למה היא קיימת וכיצד ניתן להתמודד איתה.

בעיני, כצעד ראשון, חשוב מאוד שנסתכל על עצמינו כהורים- על המסר הגלוי והסמוי שאנו מעבירים ועל התנהגותנו  שמהווה מודל לחיקוי לילדינו.

יום נעים,

נטע