אכילה רגשית או איבוד שליטה?

רבות מאיתנו “חוטאות” באכילה רגשית. העולם הרגשי של כל אחת הוא כל כך מורכב וסובייקטיבי ולפעמים ההתמודדות איתו היא קשה מדי ואנחנו מחפשות חלופות. לא כל אכילה רגשית היא פתולוגית ופעמים רבות דווקא העיסוק באכילה הרגשית והנסיון למנוע אותה מעצימים אותה והופכים אותה לבעיה בפני עצמה.

אז איך מתמודדים עם אכילה רגשית?

תחילה נסו לא להילחם בה. במלחמה כמו במלחמה יש רק מפסידים. המלחמה בה יכולה להעצים אותה ולהוביל אתכם לבולמוס אכילה ואיבוד שליטה.

כילדה, תמיד כשהיינו הולכים לים אבא שלי היה אומר לי  ”אם את מרגישה  שאת נסחפת למערבולת  אל תיכנסי לפאניקה ואל תילחמי כי אז תטבעי.  תשמרי על רוגע, תמשיכי לשחות והיא תחלוף.

כמו במערבולת, כך גם המלחמה באכילה הרגשית מתישה ומובילה בסופה להתקף זלילה ואיבוד שליטה, בדיוק מה שניסינו למנוע. אז אחרי שהנחנו למלחמה יש לפנינו 2 אופציות:

  1. להיות ברגש – נסי לזהות את הרגש הזה שמתעורר בך שאותו את מנסה להסיט, לכבות, להעלים. נסי פשוט (בכלל לא פשוט אבל אפשרי) להיות בו, לתת לו לצוף. רובינו מנסות להימנע מרגשות שמשרים תחושה לא נוחה. אפשרי לעצמך להיות באי נוחות, בקושי, כי איפה שיש קושי יש חיים. השימוש באכילה ללא זיהוי הרגשות, כאקט של בריחה מהם  מגדיל את הסיכוי של התנהגות זו לחזור על עצמה.
  2. לאכול את הרגש – לזהות שזה רעב רגשי ולנסות לתמלל אותו לעצמינו, איזה רגש זה ששולח אותך לאכול? האם זה עצב, תסכול, כעס? וכן, לאפשר לעצמינו לאכול אותו, למרות שזו אכילה “מיותרת”. היכולת לאפשר את האכילה, וגם לדייק אותה (לאכול באמת את מה שאת רוצה ושיספק אותך) יכולה למנוע ממנה להפוך להתקף זלילה ולאפשר לה להיות ארוחה שתסתיים בתחושת שובע ולא בתחושת כבדות וגועל.

בעצם המסר שאני מנסה להעביר לך זה, תניחי רגע לקולות האלה שאומרים לך “את לא בסדר, את מאבדת שליטה, את לא צריכה את זה עכשיו, זה מיותר” ותנסי להקשיב ולזהות, מה קורה לך

שם בפנים? על מה המערבולת הפרטית שלך?  ואם אין לך כרגע כח להיות בה תני לה להיות, ללא שיפוטיות ועם הרבה חמלה. משם תוכלי לצמוח.

שלך,

נטע